החלטה בתיק בש"א 158847/08

מונחת בפני בקשה להעברת הדיון בתובעה דנן לבית משפט השלום בירושלים.

סקיאן ראובן (להלן: "המבקש") נתבע על ידי חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: " המשיבה"), העוסקת במתן שירותי רדיו טלפון ומכירת ציוד קצה בגין שירותים אלו. לטענתה המבקש התקשר עימה לצורך קבלת השירותים דנן וכן למען רכישת מספר מכשירי רדיו טלפון. בתמורה לקבלת שירותים אלו התחייב הנתבע לשלם דמי חיוב חודשיים בגין המכשירים וכן תשלום החשבונות השוטפים בעבור קבלת השירות.

לאור העובדה כי המבקש לא עמד התשלומים אשר אליהם התחייב הגישה המשיבה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967 בתיק מספר 8-08-15353-01.

בהתנגדותו טען המבקש כי לחנותו אשר ממוקמת בעיר ירושלים הגיע בחודש ספטמבר 2006 נציג המשיבה בשם אבי בן חיון, ושכנע אותו לקבל שלושה מכשירים בעסקה "לא דיברת לא שילמת". לגישתו, על אף בקשתו לקבל את ההתחייבות הנדונה בכתב נאמר כי יגיע בשלב מאוחר יותר לחנותו של המבקש ויעלה את הדברים על הכתב.

המבקש טוען כי לא חתם על "טופס הבקשה למתן שירותים" והחתימה הנחזת להיות שלו הינה מזויפת. לאחר זמן מה כשנוכח לגלות כי נציג המשיבה לא שב לחנותו פנה למשרדי המשיבה ברחוב כנפי נשרים בירושלים על מנת להשיב את המכשירים, אולם נתקל בסירוב בטענה כי רק הסוכן אשר סיפק את המכשירים הוא אשר יוכל לקבלם בחזרה.

 בדיון בהתנגדות מיום 20/05/08 טענו הצדדים לגופו של עניין. בסיום הדיון הועלתה הצעה כי המכשירים יוחזרו לידי המשיבה אשר תעריך את מצבם ואילו לאחר מכן ישקול בית המשפט את ההצעה המתאימה לסיום ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט.

לאחר קבלת המכשירים הודיעה המשיבה כי לאור מצבם של המכשירים הם אינם ברי זיכוי כלל.

בית המשפט הציע כי ינתן פסק דין לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי משפט:

1)      הסכום המינימאלי של פסה"ד יהיה 1,800 ש"ח

2)      הסכום המקסימאלי של פסה"ד יהיה 3,600 ש"ח

3)      הוצאות ושכ"ט לפי שק"ד בית המשפט.

הנתבע דחה את ההצעה הנ"ל וביום 08/06/08 טען לראשונה באשר לבקשתו להעביר את הדיון לבית המשפט בירושלים.

בהחלטה מיום 18/06/08 הורתי כי הצדדים יגישו סיכומים לעניין הסמכות המקומית.

לגישת ב"כ המבקש עוד בדיון מיום 20/05/08 בטרם החל הדיון נאמר לב"כ המשיבה על כוונתו לבקש את העברת הדיון לירושלים אולם, לאור הצעת בית המשפט ועידודו לסיום ההליך בפשרה נמנע מלהעלות טענה זו.

מנגד טענה המשיבה כי הלכה ידועה היא כי טענת סמכות מקומית יש להעלותה בהזדמנות הראשונה, ואילו המבקש רק לאחר קבלת הצעת בית המשפט מיום 18/06/08 ולאחר שהצעה זו לא הייתה לרוחו בחר להעלות את טענת חוסר הסמכות ומשכך יש לדחותה.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, לא מצאתי מקום להיענות לבקשה להעברת הדיון בשל חוסר סמכות מקומית. טענת חוסר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, אחרת ייחשב בעל דין כמסכים לסמכות המקומית. בית המשפט בדרך כלל לא יבדוק מיזמתו שלו, אם מוסמך הוא לדון בתביעה מבחינת המקום, וכל מחאה מאוחרת יותר לא תועיל. (ראה ע"א 487/64 רוט נ' פישר, פ"ד יט (2) , 148.נע"א 6010/99 ששון נ כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נו(1), ד"ר טל בראון נ' יהלי כהנוב ואח', תק-מח 2001(3), 3583 (2001)).

אינני יכול לקבל את טענתו של ב"כ המבקש המלומד לפיה לאור הצעתו של בית המשפט לסיום הסכסוך בין הצדדים נמנע מלהעלות את טענת חוסר הסמכות. טענת חוסר סמכות מקומית מקומה הינה עוד בכתב הטענות הראשון. לעניין זה יפים דבריו של המלומד אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003, הוצאת סיגא):

"...שהנתבע, המבקש להעלות טענה זו לדיון, חייב לטעון אותה בהזדמנות הראשונה. נתבע אשר לא טען בכתב הגנתו, או בהתייצבותו הראשונה (כאשר אין צורך בכתב-הגנה), כי אין לבית המשפט סמכות מקומית, יראו אותו כמסכים למקום השיפוט."

יתירה מזה, הצעתי לצדדים הובאה לאחר שלכל צד ניתנה ההזדמנות לטעון את טענותיו ולאחר התרשמותי מכתבי הטענות ומטענות הצדדים. משכך מן הראוי היה כי ב"כ המבקש היה מעלה טענה זו עוד בתחילת הדיון או לחילופין מבקש לשמור את הזכות לטעון לכך בהמשך במידה והצעה אשר הועלתה לא תהיה מקובלת על מרשו.

בע"א (י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ בעמ' 3 לפסק הדין כתב כב' השופט אריאל פרוקצ'ה: